שור אבטחה בע"מ נ' חן-ציון חנצינסקי

פסק דין

התובעת אוחזת בשיק על סך 12,500 ₪ שמשך הנתבע על חשבונו בבנק לאומי. השיק הינו סחיר ולא משורטט ובגבו חותמת ערבות של אחד בשם מוטי אברג'יל וחותמת של התובעת. במקום המיועד לציון תאריך הפרעון מופיעה מחיקה ותיקון לתאריך 21.6.10 וליד התיקון חתימה הנחזית להיות דומה לחתימת הנתבע. התובעת היא הנפרעת ואין מחלוקת בין הצדדים כי היא צד רחוק לנתבע ואין כל עסקת יסוד ביניהם. השיק חולל מסיבת א.כ.מ.

במסגרת ההתנגדות לביצוע השיק העלה הנתבע טענות מספר ביחס לשיק, אולם טענות אלו אינן מעניינו של פסק דין זה, שכן, בית המשפט הרשה לנתבע להתגונן בטענה אחת בלבד: האם נעשה שינוי מהותי בשטר ומהו תוקפו של השינוי על חבותו השטרית של הנתבע. וכל זאת למה ? משום שהנתבע טען כי הוא לא נתן הרשאה לשינוי תאריך הפרעון בשיק, לא ידע על התיקון וכי החתימה שבצד התיקון זויפה (להבדיל מחתימתו כמושך במקום המיועד, אותה לא הכחיש).

בהסכמת הצדדים מונה מטעם בית המשפט מומחה לבדיקת כתבי יד, עו"ד יצחק חגג, לשם בדיקת השיק, ובחוות דעתו מיום 6.5.12 קבע כי קיימת סבירות גבוהה ביותר כי החתימה שבמחלוקת, זו שליד תיקון התאריך, לא נכתבה על ידי הנתבע. באשר לשאלה מהו התאריך המקורי שהיה כתוב בשיק קבע המומחה כי הוא היה 21.5.10. יצוין כי לפי התיקון וכפי הנחזה על פני השיק עצמו התאריך הוא 21.6.10.

המסגרת המשפטית

סעיף 64 (א) לפקודת השטרות קובע:

שטר או קיבול שנעשה בהם שינוי מהותי, בלא הסכמת כל הצדדים החבים על פי השטר, השטר מתבטל, אך לא כלפי צד שעשה בעצמו את השינוי, או הרשה לעשותו או הסכים לו, ולא כלפי המסיבים שלאחריו. אולם מקום שנעשה בשטר שינוי מהותי, אלא שהשינוי אינו נראה, והשטר הוא בידי אוחז כשורה, יכול אותו אוחז להשתמש בשטר כאילו לא נעשה בו שינוי, ויכול

לאכוף פרעונו לפי כתבו המקורי. (המשך סעיף קטן (א) אינו רלבנטי לענייננו).

סעיף 64 (ב) קובע (אם כי לא ברשימה ממצה) מהו "שינוי מהותי" לעניין סעיף קטן (א):

בייחוד מהותיים הם שינויים אלה: כל שינוי בתאריך, בסכום העומד לפירעון, בזמן הפירעון או במקום הפירעון".... (המשך הסעיף אינו רלבנטי לענייננו).

בע"א 438/71 צפליק נ. בלטמן קבע בית המשפט העליון כי כאשר השינוי בשטר נעשה באחד מאותם מרכיבים, שנמנו בסעיף 64(ב) האמור, אזי אין צורך להוכיח כי השינוי "מהותי", אלא הוא ייחשב כזה באופן אוטומטי. מועד הפירעון נמנה עם אותם שינויים, שהוגדרו בסעיף 64 (ב) כשינויים שהם "ביחוד מהותיים", ועל כן שינוי בו מהווה שינוי מהותי, שחלה עליו ההוראה שבסעיף 64 (א) רישא; קרי: הוא מביא לפקיעת השטר. בית המשפט הדגיש כי המחוקק נקט, בסעיף 64 (ב), בלשון "כל שינוי", ללמדך שכל שינוי באחד המרכיבים, שנמנו בסעיף קטן (ב), מביא לביטול השטר, גם אם מדובר בשינוי לטובת החייב, ולאו דווקא לרעתו. יצוין כי התוצאה של בטלות השטר, על פי סעיף 64 (א), אינה חלה על צד לשטר, שעשה בעצמו את השינוי או הסכים לו.

יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בזכותו של האוחז בשטר לתקן טעות סופר, כשאמנם היה מדובר בטעות כזאת ותיקון כזה אינו בא בגדר שינוי מהותי שמבטל את השטרות, לפי סעיף 64 לפקודה (ע"א 703/68 בנק הפועל המזרחי בע"מ חדרה נ. גורדון ואח', פ"ד כ"ג (2), 32). מאותו פסק דין זה עולה, כי אם מולא בטעות תאריך שגוי (באותו מקרה, של הוצאת השטר, ולא של מועד פירעונו), אזי ניתן לתקן את הטעות. הדגש מושם על כך שהתיקון מתאים לתאריך, שהצדדים התכוונו לו, אפילו אם נעשה שלא על ידי מי שהורשה למלא את השטר.

מהכלל אל הפרט

עולה, איפוא, כי שינוי תאריך בשיק מהווה שינוי מהותי המפקיע את השיק בכפוף לחריגים העולים מסעיף 64 לפקודת השטרות , בין היתר לעניין הסכמת המושך או הרשאתו לשינוי הנטען.

אכן, הוראות הפקודה קובעות כי אוחז כשורה רשאי לאכוף את הפרעון בתנאי שהשינוי אינו נראה על השטר. אולם, במקרה זה, חזותו של השטר מעידה בבירור על השינוי, ומטעם זה לא ניתן לאכפו, גם אם הייתי מניח לטובת התובעת כי היא אוחזת כשורה.

במקרה הנוכחי לנתבע טענת הגנה טובה לאור שינוי מהותי שבוצע בשיק, ולפיכך חובת ההוכחה בתובענה זו עוברת אל כתפי התובעת (השוו: ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג() 304, 307).

החריג הראשון לסעיף 64 אינו מתקיים, בנסיבות בהן השינוי לא נעשה על ידי הנתבע, אלא ככל הנראה על ידי צד שלישי אחר כלשהו, שאין לדעת מיהו (ייתכן אחד בשם ביטון אשר לו נמסר השיק על ידי הנתבע). בעניין זה, די בעדותו של נציג הנתבעת כי קיבל את השיק ממר ביטון כמות שהוא, עם השינוי בתאריך על גביו. בנוסף, לאור חוות דעתו של המומחה, אליה מצטרפת עדותו של הנתבע, הרי שהשינוי לא נערך על ידו.

אשר לחריג הנוסף, ולפיו, השינוי בשטר נעשה בהרשאתו או בהסכמתו של הנתבע, הרי שמדובר בשאלה שבעובדה. בנקודה זו, וכפי העולה מעדותו של נציג התובעת הרי שלא היה לו כל קשר עם הנתבע והוא העיד כי פגש בנתבע לראשונה רק בבית המשפט; ועל כן לא יכול היה למסור עדות פוזיטיבית בעניין. מר ביטון לא זומן להעיד כדי לשפוך אור על נסיבות השינוי או האם השינוי נעשה בהסכמת הנתבע או בהרשאתו, ועל כן יסוד זה לא הוכח כל ידי התובעת.

התובעת לא הראתה ראיות נסיבתיות שיש בהן להוביל למסקנה כי השינוי נעשה בתיאום עם הנתבע, בהרשאתו ובהסכמתו. אדרבא, בחקירה הנגדית אף העיד נציג התובעת כי כל נושא ההסכמה או אי הסכמה לתיקון בשיק אינו אלא בגדר השערות. זאת, אל מול עדותו החד משמעית של הנתבע כי לא הסכים לתיקון ולא הרשה אותו, אשר אליה מצטרפת חוות דעתו של המומחה כי חתימת הנתבע ליד התיקון זויפה, המחזקת את עדותו. מכאן, שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח הרשאה או הסכמה כאמור.

המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שהתיקון כפי שבוצע אינו עונה על דרישות הפקודה והפסיקה לגבי תיקון במועד הפירעון, אשר מקיים את תוקפו של השטר, קרי: בהיותו תיקון אמיתי של טעות, או בהיותו תיקון שנעשה על ידי החייב על פי השטר, או בהסכמתו. על כן חל בענייננו הכלל שבסעיף 64 (א) לפקודה, היינו: השינוי שנעשה במועד הפירעון מיום 21.5.10 ליום 21.6.10, הוא בגדר שינוי מהותי, ללא הסכמת הנתבע אשר גורם לבטלות השטר.